פסק-דין בתיק ת"ק 011723/02

בפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 31/10/00.

התובע טען כי הנתבע, פגע ברכבו מאחור וצרף לתביעתו דו"ח שמאי על פיו מסתכם הנזק לרכב בסך של 6,362 ש"ח ללא מע"מ.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע, בעל הרכב המעורב בתאונה.  הנתבעת מס' 2, מבטחת השימוש ברכב הנתבע, צורפה כנתבעת נוספת על פי בקשתה (להלן: הנתבעת).

הנתבע טען בכתב ההגנה כי רכבו, נגע קלות בחלק האחורי של רכב התובע ולפיכך הוכחש הנזק הנטען. כן נטען כי הנתבעת, פנתה לתובע ביום 18/11/00, על מנת שיביא את רכבו לבדיקת שמאי אך התובע סירב להצעה בטענה שכבר תיקן את הרכב. הנתבעים הכחישו את הנזקים הנטענים והמפורטים בחוו"ד השמאי וטענו כי השמאי בדק את רכב התובע, חודש וחצי לאחר התאונה.

התובע העיד כי רכב שהיה נהוג ע"י שחר קותני (להלן: הנהג), פגע ברכבו מאחור. התובע הודה בעדותו כי למרות שהתאונה אירעה ביום 31/10/00, נבדק הרכב על ידי שמאי רק ביום 10/12/00.

התובע הסביר את השיהוי של כחודש וחצי שחל בין מועד התאונה למועד בדיקת הרכב על ידי השמאי, בהנחיות שניתנו לו על ידי חברת הביטוח ובכך שניתן היה לנסוע עם הרכב לפיכך לא הזדרז להביא את הרכב למוסך.

התובע העיד כי הנזק המתועד בתמונות שצורפו לדו"ח השמאי והמתבטא בפגיעת מעיכה, בפגוש האחורי של הרכב, נגרם כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

התובע הודה בעדותו כי אין ברשותו קבלה המאשרת תיקון הנזק הנטען שכן לטענתו הנזק תוקן ללא תשלום המע"מ ולפיכך לא ניתנה בידו קבלה.

התובע הסביר את השיהוי בהגשת התביעה, למעלה משנתיים לאחר התאונה ולאחר תיקון הרכב, שתוקן על פי עדותו, סמוך לאחר בדיקת השמאי, בסחבת בטיפול בסוכנות הביטוח.

התובע העיד כי לא זכור לו שהנתבעת פנתה אליו סמוך לאחר התאונה, בבקשה להביא הרכב לבדיקה ותיקון במוסך הסדר.

הנהג הודה בעדותו כי פגע מאחור, ברכבו של התובע אך העיד כי "נגע" ברכב במהירות אפסית וכי לאחר האירוע ראה כי לא נגרם כל נזק נראה לעין לרכבו של התובע. הנהג העיד כי פגיעת המעיכה בפגוש האחורי, הנראית בתמונות שצורפו לדו"ח השמאי, לא נגרמה בתאונה נשוא התביעה. עוד העיד הנהג כי הודיע לנתבעת על התאונה, אך לאחר שקיבל את התביעה אליה צורפו התמונות, הודיע למבטחת כי הנזק הנטען, לא נגרם כתוצאה מהתאונה.

כן העיד מטעם הנתבעים, השמאי דוד קוסובסקי שחוות דעתו צורפה לכתב ההגנה.

השמאי ציין בחוות דעתו כי לאור עדות הנהג כי הנזק המתועד בתמונות שצורפו לדו"ח השמאי לא נגרם כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, בדק את חזית רכב הנתבע ולא מצא בו סימני פגיעה חזיתית שיכולים להתאים לנזק הנטען ברכבו של התובע וכי לאור שיחזור שערך ותיעד בתמונות שהוגשו וסומנו נ/1, הנזק הנטען ברכב התובע, המתבטא במעיכה במרכז הפגוש, אינו אפשרי. כן חלק השמאי בחוות דעתו, על גובה הערכת הנזק בחוו"ד השמאי מטעם התובע.

לאחר ששמעתי ושקלתי עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו כי הנזק הנטען נגרם כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

עדויות הצדדים באשר לנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה, סותרות זו את זו. בעוד שהתובע העיד כי הנזק המתואר בחוות דעת השמאי, המתבטא בפגיעת מעיכה קשה במרכז הפגוש האחורי, נגרם

בתאונה, הרי הנהג העיד כי פגע ברכבו של התובע פגיעת נגיעה בלבד שלא הותירה כל נזק נראה לעין.

הלכה היא כי על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו בבחינת "המוציא מחברו - עליו הראיה".

עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין ולא הובאה כל ראיה או עדות נוספת שיש בה כדי לתמוך ולחזק את גרסתו.

זאת ועוד, פער הזמנים של חודש וחצי בין מועד אירוע התאונה, למועד בדיקת הרכב על ידי השמאי, פוגע באמינות דו"ח השמאי בכל הנוגע להוכחת הקשר בין הנזק המתואר בדו"ח לבין התאונה.